איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי. היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעיניים. היא הדליקה סיגריה ואני הדלקתי אחת. היא נשענה אחורה ואני נשענתי על הכרית. היא הוציאה לשון כדי ללקק את הפרורים על השפה, ואני סתם הוצאתי את הלשון כאילו יש לי פרורים על השפה. הבדיקה הושלמה - ניתן יהיה לצאת מכאן עם אגו מחוזק. התקרבתי לכיוונה ואז היא אמרה לי שהיא לא בקטע. ואני שואל - אפשר לא להשתגע מכן? טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר. זה הסופר, זה הספר, אלו החיים.
 
הוצאה: מודן, 1998